ב"ל 11361/08 יפה כהן נגד המוסד לביטוח לאומי
התובעת, עובדת כמגשרת לעולי איראן במרכז הקהילתי בפסגת זאב מטעם קרן מיראז'. ביום האירוע, 8.1.08, היתה היא בדרכה לישיבת צוות מטעם העבודה אשר נערכה באשדוד. באזור התחנה המרכזית בירושלים, מעדה התובעת על בליטה במדרכה, תלולית של זפת, סובבה את רגלה וחשה כאב חד ועז ברגל ובברך ימין. התובעת הגיעה לישיבת העבודה, למרות הכאבים. רק ביום 20.1.08, כמעט שבועיים לאחר האירוע, פנתה התובעת לרופא כדי לבדוק את רגלה. לטענתה, אין היא נוטה לפנות לרופא בכל מקרה של כאבים והיא אינה מייחסת חשיבות רבה לכאבים או לטיפול רפואי בזמן. התובעת אף טענה שהיא חשבה שהכאב יחלוף לאחר מספר ימים ואולי לא תצטרך טיפול רפואי כלל.
התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי. תביעתה נדחתה שכן לטענת המוסד לביטוח לאומי קיים פער גדול מדי בקבלת הטיפול הרפואי הראשוני, המנתק את הקשר הסיבתי לאירוע. כמו כן טוען הביטוח הלאומי כי התובעת סובבה את רגלה מבלי שהיתה כל בליטה בדרך. על החלטה זו הוגשה התביעה לבית הדין האזורי לעבודה.
בית הדין בדק את תצהירה של התובעת אל מול טפסי הגשת התביעה ומצא כי גרסתה של התובעת הינה אמינה ועיקבית. התובעת תיארה את האירוע באופן זהה, והזכירה את הבליטה במדרכה אשר גרמה לה לעקם את רגלה. התובעת מציינת כי אין המדובר בנפילה אלא במעידה בלבד וכי היא זוכרת שהיא הסתכלה מטה לאחר המעידה וראתה את התלולית שהפריעה לה בדרך. חשוב לציין כי הפסיקה קבעה שנדרש קיומו של גורם חיצוני אשר הפריע למבוטח בדרכו ולא גורם פנימי בלבד, אשר גרם לקרות האירוע. התובעת סיפרה לבית הדין כי לאחר האירוע היא אמנם המשיכה לישיבת הצוות אך ישבה בה כל העת עם הרגל למעלה בשל הכאבים. במכלול הנסיבות, קובע בית הדין כי הוא מקבל את גרסת התובעת כי אכן היתה תלולית זפת במדרכה והיא אשר גרמה לה למעוד ולהיחבל ברגל.
עניין נוסף שעמד במחלוקת הוא פער הזמנים בין האירוע לבין קבלת הטיפול הרפואי הראשון. התובעת הצהירה כי היא סבלה מכאבים במשך שבועיים ימים אך לא פנתה לטיפול רפואי. לטענתה, היא קיוותה שהכאב יחלוף וכי המדובר בשריר תפוס. בזמן זה היא חשה כאבים ואף נותרה לעבוד מהבית. לדעת בית הדין, יש בכך כדי להרים את נטל ההוכחה בעניין. היא הראתה כי זוהי התנהגות סובייקטיבית שלה, שאופיינית לה. יש לה כוח סבל לכאבים, והיא אינה נוהגת דרך קבע לגשת לבדיקה רפואית בכל פעם שהיא חשה כאבים. אמנם מדובר בהתנהגות שנראית על פניה בעייתית אך בעייתיות זו אינה חורגת מגדר הסביר לעניות בית הדין.
משקבע בית הדין כי התלולית זפת עליה מעדה התובעת הינה חלק מסיכוני הדרך, אזי עונה האירוע על דרישות סעיף 80(1) לחוק הקובע כי "תאונת עבודה" תוגדר ככזו, אף אם אירעה עקב נסיעתו או הליכתו של העובד לעבודתו או בדרך חזרה ממנה. החוק אף פורש כך שגם תאונה המתרחשת במהלך פעילות שקשורה לעבודה שהעובד מבצע בעבור מעבידו, יכול שתיחשב כתאונת עבודה, בהתאם למידת הזיקה בין העבודה לבין הפעילות שנעשתה בעת קרות התאונה.
לאור האמור לעיל, שוכנע בית הדין כי לתובעת אכן אירעה תאונה ביום 8.1.08 וקיבל את תביעתה. כן קובע בית הדין כי שאלת פער הזמנים ושיעור אחוזי הנכות שנותרו לה כתוצאה מהתאונה, ראויה להיבחן על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי.
