ב"ל 614/07 מוריה שחף נגד המוסד לביטוח לאומי
תיק זה דן בתאונה אשר ארעה לתובעת בדרכה לעבודה. פסק הדין בוחן את סוגיית ה"סטייה של ממש מהדרך המקובלת", והאם בנסיבות המקרה ניתן להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" או שהסטייה שנעשתה בדרך, קוטעת את הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין העבודה.
התובעת מתגוררת בחיפה ועובדת בחברה אשר ממוקמת ברמת גן. בכל בוקר היא נוסעת מביתה לתחנת הרכבת בחיפה ומשם לוקחת את הרכבת הלוך וחזור למרמת גן. היות והמדובר בעבודה במשרמרות, לעיתים כאשר היא עובדת במשמרות לילה, היא מגיעה בשעות אחר הצהריים לבית אימה הגרה בסמוך לתחנת הרכבת לצורך מנוחה ושינה לפני המשמרת, לפני חזרתה לביתה שלה. גם בדרך חזרה ממשמרות הלילה, היא נוהגת לעבור אצל אימה לשינה ומנוחה לפני חזרתה הביתה.
ביום התאונה, 24.10.06, היתה התובעת משובצת למשמרת לילה והיא יצאה מבית אימה לכיוון תחנת הרכבת. תוך כדי ירידה במדרגות המשותפות של בית אימה, היא נפלה ונחבלה ברגלה (להלן "התאונה").
התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי היות וידוע כי על פי סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי, מדובר בתאונת עבודה אשר אירעה לה תוך כדי הליכתה מהמקום בו היא לנה, אף אם הוא אינו ביתה, לעבודתה. משכך המדובר ב"תאונת עבודה". המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה, והעניין הגיע לפתחו את בית הדין האזורי בחיפה.
המוסד לביטוח לאומי טוען כי התובעת מתגוררת בבית משלה, ביתה הוא מעונה הקבוע ולא בית אימה. כל עוד התאונה אירעה לה שלא בדרך מביתה שלה למקום עבודתה, אין המדובר בתאונת עבודה על פי החוק. המדובר, לטענת המוסד, בסטייה של ממש מהדרך המקובלת.
בית המשפט בוחן את סעיף 81(א) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי:
"(א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפיסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80, אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או של סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו…", או לעניין פסקה (1) האמורה, בעיסוק במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על ידיה אי כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות".
הסעיף בעצם מרחיב את הכיסוי הביטוחי של עובדים גם כנגד "סיכוני הדרך". החל מהרגע בו הוא יוצא אל עבר למקום עבודתו מהמקום בו הוא לן, גם אם הוא אינו מעונו, עד הגיעו למקום העבודה. בפסק דין קודם דחה בית הדין את הגדרת "מעון ארעי" כ"מעון" כמשמעותו בסעיף 80(1) לחוק (עב"ל 330/97 נילי ברזילי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה' 567). לא כל מקום אשר אליו מגיע המבוטח בדרכו לעבודתו ומשתהה בו, ולאחר מכן יוצא לעבודתו, יהיה בבחינת "מעון" אותו דורש החוק. דירת בתו של עובד בה הוא מבלה שעות רצופות בדרכו לעבודתו אינה "מעון" (עב"ל 17/57 המל"ל נ. צבי ויגמן, פב"ל ג', 137) וכן דירת החמות בה נוהג העובד מידי יום לסעוד ולנוח (דב"ע מ"ג / 0-132 נסים מלמד – המל"ל, פד"ע ט"ו 237). "מעון" הינו המקום בו מרכז חייו של המבוטח ולא מקום בו הוא שוהה לעיתים (דב"ע מה/0-152 המוסד לביטוח לאומי-כהן , פד"ע י"ז 221, 223).
אשר על כן, בית אימה של התובעת בו היא לנה לפני שיצאה לעבודה במשמרת הלילה, אינו עונה על דרישות החוק, והוא מהווה סטייה של ממש מהדרך המקובלת לעבודה. התביעה נדחתה ולא הוכרה כ"תאונת עבודה".
