ב"ל 2759/09 מרגריטה גורודני נגד המוסד לביטוח לאומי
התובעת, אישה כבת 42, עבדה כפועלת ייצור במפעל "דייל" בדימונה. ביום 13.1.09, עבדה התובעת במשמרת הלילה במפעל. מירב עבודתה של התובעת הוא מילוי של תבניות עם צ'יפים (רכיבים אלקטרוניים). לאחר מילוי התבנית היה היתה מכניסה את התבניות המלאות לתוך מתקן קירור הנמצא בסמוך לעמדת העבודה שלה.
במשמרת הנדונה, לאחר הכנסת אחת התבניות לקירור, מייד לאחר שסגרה את דלת המקרר, פנתה התובעת לשוב לעמדת העבודה שלה. באותו רגע, נתקלה רגלה ברגלית בולטת של עמוד, שמשמשת בדרך כלל לתלייה של חלוקי עבודה או תיקים. רגלית העמוד היתה בולטת והיוותה מכשול בדרך. כתוצאה מההתקלות בעמוד, סובבה התובעת את הברך ונפלה ארצה. הנפילה גרמה לה לנזק כבד בברך ושברים מסובכים בקרסול הרגל שמאל.
התובעת הגישה את תביעתה למוסד לביטוח לאומי בגין "תאונת עבודה", והביטוח הלאומי שחה את תביעתה תוך שהוא קובע כי התובעת נפלה מגורם פנימי ולא מגורם חיצוני, קרי, הנפילה הינה באשמתה ולא באשמת מכשול דרך בעבודה. אשר על כן, המקרה אינו עונה על תנאי החוק לצורך הכרה בתאונת עבודה ודחה את תביעתה.
התיק הגיע לפתחו של בית הדין האזורי בבאר שבע אשר בחן את המקרה וקבע: המחלוקת אשר עמדה בפני בית הדין היתה בעיקר לקבוע האם הנפילה התרחשה בעקבות גורם חיצוני, או בעקבות גורם פנימי הטמון בתובעת, ועל כן אינה עונה על דרישת ה"עקב עבודתה" שחוק הביטוח הלאומי דורש.
בתצהירה של התובע, וכן בחקירתה על ידי חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, אמרה תחילה התובעת כי היא אינה יודעת מה הסיבה לנפילתה. היא לא סבלה מסחרחורת, לא החליקה על מים או שמן ולא יודעת להסביר שכן הכל קרה מהר מאוד לטענתה. רק בשלב מאוחר יותר היא ציינה כי ישנה אפשרות שהנפילה נגרמה כתוצאה מהיתקלות רגלה ברגלית בולטת בשולחן.
סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות לגבי תאונות עבודה: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
בפסקי דין קודמים קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים בהם התאונה ארעה תוך כדי העבודה, קמה חזקה על היווצרות הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה, אף אם הסיבות לתאונה לא ברורות באופן חד משמעי. בית הדין הארצי קבע כי במקרים אלו, עובר נטל ההוכחה אל המוסד לביטוח לאומי שיוכיח כי התאונה נגרמה שלא "עקב" העבודה או בהשפעתה (עב"ל 144/06 יגאל גוזלנד נגד המוסד לביטוח לאומי).
לאור הלכה זו של בית הדין הארצי, אין זה מספיק כי סיבות הנפילה אינן ברורות, אלא על המוסד לביטוח לאומי גם להוכיח שהסיבה לנפילה היתה פנימית. חשוב לדעת כי אין המדובר בהוכחה על דרך השלילה אלא על המוסד לביטוח הלאומי להראות לבית הדין כי קיימת סיבה אחרת לנפילה שאינה אותו מכשול בעבודה. במקרה זה, אמנם מסרה התובעת גירסה שונה בתחילת הדרך ורק לאחר מכן העלתה את אפשרות המכשול בשולחן, אל משלא הצליח הביטוח הלאומי להרים את נטל ההוכחה הרובץ עלי ולא הובאה כל הוכחה אחרת לנפילה של התובעת. הרי שחלה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 חוק, ויש לראות באירוע כתאונת עבודה על פי חוק.
בית הדין מקבל את תביעתה של מרגריטה וקובע כי המדובר ב"תאונת עבודה" המזכה בתשלום דמי פגיעה. כן פוסק בית המשפט לטובת התובעת הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.
