זכויות רפואיות לעקרות בית

המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף האחראי במדינת ישראל על מימוש הזכויות הרפואיות. חוק ביטוח לאומי [נוסח משולב] תשנ”ה-1995 קובע בסעיף 238 שעקרת בית היא תושבת המדינה, שבן הזוג שלה מכוח נישואים או ידוע בציבור מבוטח על ידי ביטוח לאומי והיא אינה עצמאית או שכירה.

עקרת בית אינה נחשבת לפי ההגדרה לאישה עגונה, כזו שבן זוגה לא מבוטח, או מי שמקבלת קצבת נכות כללית.

אישה שעומדת בקריטריונים לא צריכה לשלם ביטוח בריאות וביטוח לאומי. קמה לה הזכאות לכלל קצבאות ביטוח לאומי כדוגמת קצבת מזונות, שארים, ניידות, סיעוד ועוד למעט אלו המתייחסות לאובדן ההכנסה כדוגמת שמירת הריון, אבטלה, דמי לידה ועוד ולכל השירותים הקבועים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ”ד-1994.

קצבת נכות לעקרת בית

התנאי הראשון לקבלת קצבת נכות לעקרת בית הוא עמידה בקריטריונים הבאים לעקרת בית נכה: אישה נשואה או ידועה בציבור, מתחת לגיל פרישה אך מעל גיל 18, שבן זוגה מבוטח, היא לא עובדת כעצמאית או שכירה ואיבדה בשל פגיעה נפשית או גופנית 50% לפחות מהיכולת שלה לתפקד בביצוע מטלות משק הבית, זאת לעומת הדרישה ל-40% נכות רפואית במקרים אחרים.

כל זאת למעט במצבים בהם 24 חודשים לפני התביעה היא לא גרה עם בן הזוג או שעבדה 12 חודשים ברצף או 24 חודשים לא ברצף ב-48 החודשים טרם התביעה.

במידה והיא עונה על ההגדרה של עקרת בית נכה נבדקת היכולת שלה לתפקד במטלות משק הבית. אם היא לא עומדת בקריטריון אזי תיבדק יכולת ההשתכרות שלה במידה של 50% לפחות.

בדיקת אובדן היכולת של האישה שעומדת בקריטריונים נעשה במקומות האמורים על ביצוע הערכה תפקודית של הפרט.

בדומה, במקרה של אישה שחיה בנפרד מבעל שמתגורר מעבר לים, ברגע שבן הזוג ייחשב לפי המוסד לביטוח לאומי למי שאינו עונה עוד להגדרות תושב ישראל, האישה לא תעמוד עוד בקריטריונים של עקרת בית לצורך התשלומים, אומנם במקרה ובו אין לה הכנסות הסכום אותו היא תיאלץ לשלם יעמוד נכון להיום על 132 שקלים. חיוב זה יחול באופן רטרואקטיבי.

פסיקה

עב”ל 364/05 בהלקנר נ’ המוסד לביטוח לאומי- המערערת סובלת משיתוק מוחין מגיל ילדות ובגיל 18 הגישה תביעה לקצבת נכות.

המוסד לביטוח לאומי הכיר במערערת בעקבות תביעה זו כנכה ובוועדה נקבעה לה נכות רפואית של 48% ואי כושר עבודה של 75%.

המערערת התחתנה בשנת 1997 ולכן הפקיד האחראי על התביעות החליט לבחון מחדש את מצבה והודיע לה שאין לה זכאות לקצבת נכות שכן היא לא עומדת לפי החוק בסף הנדרש של נכות רפואית לתשלום קצבה של עקרת בית.

התובעת טענה בערעור בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע שהיא לא עונה על הקריטריונים לעקרת בית, השינוי במעמדה האישי לא משפיע על הנכות שלה והמועד הקובע לדעתה להכרה הוא הזמן בו נגרם אי הכושר שהוא בילדותה.

הנתבע טען כי בשל השינוי במצבה המשפחתי היא לא עומדת בתנאים הקבועים למתן קצבת נכות כללית. בית הדין הארצי לעבודה בראשותו של כבוד השופט יגאל פליטמן דוחה את הערעור.

החוק קובע כי מי שמי שמוגדר כנכה הוא פרט המבוטח בביטוח לאומי למעט עקרות בית להן הקצה החוק פרוצדורה מיוחדת. כאשר התביעה הוגשה המערערת עודנה הייתה רווקה אולם כאשר היא התחתנה השתנה המעמד שלה משום שהיא לא עבדה ולשם קבלת קצבה כעקרת בית הדרישה היא של נכות רפואית בשיעור 50% לפחות.

ראו גם:

ההבדל בין נכות רפואית לנכות כללית