ב"ל 2163/08 אנור סאלח נגד המוסד לביטוח לאומי
המדובר בתביעה להכרה בהתקף לב שארע לתובע כב"תאונת עבודה".
התובע, בן 45 , היה עצמאי בעל חנות מכולת בכפר עילוט. עסקיו של התובע היו במצב לא טוב. החשבון שלו היה באופן קבוע ביתרת חובה והוא התקשה להכניס כסף לחשבונו. בשנת 2003 החמיר המצב, והבנק הפסיק לכבד צ'קים שנמשכו מהחשבון לצורך תשלום לספקים. החודש אפריל 2003 הוגבל חשבונו של התובע והוא לא יכול היה להוציא יותר צ'קים. מפעם לפעם קיבל התובע טלפון מפקיד הבנק שלו ובו הוא התבקש להסיר את הקטנת היתרה השלילי. בחודשיים שלאחר הגבלת החשבון חל שיפור במצב האשראי. הבנק החליט לאשר לתובע לקיחת הלוואה בסך 110,000 ש"ח לצורך סגירת יתרת החובה.
ביום 3.10.03, מסיבה שאינה ברורה, החליט הבנק לפרוע מיידית את הלוואה. התובע חזר ליתרת חובה גבוהה בסך של כ 150,000 ש"ח. למחרת היום, ב 4.10.03, התקשר פקיד הבנק לתובע ודרש ממנו להגיע כדי להסדיר את חובו לבנק. התובע התרגש מאוד משיחה זו. ההחמרה הדרסטית והפתאומית במצב האשראי של התובע גרמה לו לתסכול, כעס ותחושת חוסר אונים.
תוך כדי השיחה עם פקיד הבנק ומייד לאחריה, החל התובע לחוש ברע. הוא חש כאבים בחזה וביד שמאל. לקוח שנכנס למכולת בזמן השיחה (אכרם), העיד כי התובע סיפר לו כי הוא אינו חש בטוב. אכרם סייע לתובע לסגור את חנות המכולת והסיע אותו לקופת החולים. רופא קופת החולים הפנה את התובע לבית החולים האנגלי בנצרת שם אובחן אוטם קדמי בשריר הלב. התובע אושפז ובהמשך הועבר לטיפול בבית החולים בלינסון, שם הוא גם עבר צינתור. עקב מצבו הרפואי, לא עבד התובע תקופה של שלושה חודשים לפחות, ולאחר מכן הוא אף סגר את חנות המכולת שלו.
התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בטענה כי המדובר באירוע לבבי שארע לו כתוצאה מהעבודה ועל כן יש להכירו כ"תאונת עבודה". הנתבע, דחה את תביעתו ונימק כי מתח מתמשך אינו בבחינת אירוע תאונתי, וכן בטענה שהאוטם התפתח כתוצאה ממחלה טיבעית ושהשפעת העבודה, אם הייתה, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, והם אלו בעתם שהיוו את החלק העיקרי בקרות התקף הלב. כנגד הדחייה הוגשה התביעה לבית הדין האזורי בנצרת.
בהתאם להלכה אשר נקבעה בפסקי דין קודמים, תנאי להכרה במקרה של אוטם לבבי, כמו זה שאירע לתובע, כ"פגיעה בעבודה", הוא שיוכח שהיה בעבודתו של התובע ארוע חריג בעבודה, אשר ניתן לקשור אותו, לפחות לכאורה, כארוע שגרם לבואו של האוטם במועד שהוא התרחש. חשוב לדעת כי ארוע "חריג" אינו חייב להיות ארוע חד פעמי. כדי שארוע יוכר כ"חריג" הוא לא חייב להתקיים לראשונה בחייו של התובע.
בית הדין פוסק כי ביום 4/10/03, היתה לתובע התרגזות חריגה בעבודתו, בשיחתו עם פקיד הבנק. התרגזות אותה הוא חווה שסמוך לאחר השיחה (או אף במהלכה) הם אלה שהביאו את תחילת הופעת הסימנים של הכאבים בחזה וביד השמאלית, שהתבררו לאחר מכן כביטוי של אוטם. לדעת בית הדין, לסמיכות הזמנים בין שיחת הטלפון שגרמה למתח נפשי חריג לבין הופעת האוטם, היה תפקיד מכריע בגרימת האוטם. כן קובע בית הדין כי השפעת אותה שיחה לא היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שלו, וניתן להניח שבלא השיחה האמורה, היה האוטם נדחה למועד מאוחר יותר.
בהתאם לכך, קובע בית הדין כי התוצאה מתחייבת היא שיש לקבל את התביעה ומכיר באירוע הלבבי שעבר התובע כ"פגיעה בעבודה".
לקריאה נוספת: זכויות לאחר התקף לב.
