גלאוקומה היא שם כולל לקבוצת מחלות הגורמות לפגיעה בעצב הראייה. הנזק בעטיה הוא בלתי הפיך ועלול להוביל לעיוורון במהלך הזמן. בעברית המחלה נקראת "ברקית" והיא נחשבת כאחת מבעיות העיניים הנפוצות ביותר.
ברוב המקרים, הגלאוקומה נגרמת כתוצאה מלחץ תוך עיני מוגבר ההולך ומתחזק עם השנים ופוגע בראייה. בקרב אחוז זניח מהחולים במחלה היא נגרמה כתוצאה מסיבות אחרות. כלומר שהלחץ התוך עיני שלהם תקין ובכל זאת הם סובלים ממנה.
קיימים מספר סוגים של המחלה כאשר העיקריים והנפוצים שבהם הם גלאוקומה ראשונית, רחבת זווית והסוג השני נקרא גלאוקומה חדה, צרת זווית. הסוג הראשון הוא השכיח מבין השניים. הוא מופיע בין שכבת לובן העין לבין הקרנית וגורם לפגיעה איטית והדרגתית בעצב הראייה.
הטיפול העיקרי במחלה מתמקד בהורדת הלחץ התוך עיני. לשם כך נעשים מאמצים לשפר, בדרך עקיפה, את זרימת הדם אל תוך העין. המטרה לעצור את ההידרדרות בראייה ומניעת עיוורון. הטיפולים הקיימים כיום אינם משפעים על נזק שכבר נגרם לעין, ביכולתם רק למנוע פגיעה עתידית.
גורמים, תסמינים ואיבחון
אבחון מוקדם של גלאוקומה הוא חשוב מאוד ואף יכול למנוע התקדמות של המחלה שעלולה לגרום גם לעיוורון. על המשמעות של אבחון מוקדם של גלאוקומה תוכלו לקרוא באתר בריאות העין.
לעיתים אולי קשה להבחין במחלה מכיוון שהגלאוקומה היא רחבת זווית, וכך קשה לדעת על כך מאחר והתפתחותה איטית. רק שנגרם נזק ממשי לראייה הם יחושו בכך. בסוג השני, גלאוקומה חדת זווית, חלה ירידה חדה ופתאומית ביכולת הראייה ועלולים להתלוות לכך תסמינים נוספים כמו אודם בעין, כאבי ראש ובטן ולעיתים, גם הקאות.
הדרך היחידה לאבחון המחלה היא בדיקה של רופא עיניים. מאחר והחולה אינו מרגיש בשינוי האיטי בראייתו (ברחבת זווית), מומלץ לבני ארבעים ומעלה לבצע בדיקות עיניים תקופתיות לעיתים קרובות. בגלאוקומה צרת זווית, הסימפטומים, כאמור, מורגשים וסביר להניח שיובילו את האדם לפנות לרופא.
גלאוקומה רחבת זווית היא מחלה כרונית. מי שלקה בה יסבול מכך במשך כל חייו. הדרך להתמודד עם המחלה היא באמצעות נטילת תרופות באורח קבע ומעקב של רופא עיניים. אבחנה מוקדמת מסייעת רבות ליעילות הטיפול ומניעת נזק חמור לעצב הראייה. הסוג השני, חדת הזווית, מחייבת טיפול מידי. במקרים רבים דרך הטיפול תהיה על ידי קרן לייזר.
אחוזי נכות
בשנים האחרונות יזם המוסד לביטוח לאומי מספר שינויים הנוגעים להפחתת שיעור אחוזי הנכות וצמצום זכויותיהם של חולים כרוניים. עיקר הפגיעה היא בתחומי מחלות הנפש והעיניים. בהן ניכרה ירידה משמעותית בזכויות החולים.
מכאן יוצא שאנשים הסובלים מגלאוקומה לא יקבלו את אותן זכויות שהיו מגיעות להם לפני מימוש התקנות החדשות. מאחר ועל פי ששיקולי הביטוח הלאומי, גלאוקומה אינה נחשבת כמחלה כרונית 'אמיתית', אחוזי הנכות הנקבעים בגינה נמוכים מאוד. במקרה החמור ביותר הם יגיעו לעשרה אחוזי נכות לכל היותר.
גלאוקומה כמחלת מקצוע
המצב משתנה כאשר מדובר במחלת מקצוע. אם יצליח החולה להוכיח שהגלאוקומה נגרמה לו בתקופת עבודתו וכתוצאה ממנה, הוא יוגדר כלוקה במחלת מקצוע ויהיה זכאי לפיצויים משני גורמים – הביטוח הלאומי והמעסיק.
בנקודה זו חשוב להבהיר כי האפשרות להגדרת המחלה כ'מחלת מקצוע' עשויה להיות ברת מימוש רק כאשר יוכח קשר ישיר בין עבודתו של המבוטח לבין הנזק שנגרם לו וכתוצאה ממנו התפתחה המחלה.
כך שעל החולה להביא הוכחות לכך שגילוי המחלה לראשונה היה במהלך התקופה שבה עבד במקום העבודה שגרם לפגיעתו. זאת ניתן לעשות על ידי הצגת הרישום הרפואי שלו בעת ההיא וכן סוגי הטיפולים שעבר ואורך הזמן שלהם.
עוד נושא החשוב לצורך התביעה קשור לפרק הזמן שעבר מרגע הופעת המחלה והתיעוד הרפואי המוכיח זאת, לבין הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי. היה וחלפה שנה בין שני המועדים הללו, לתביעה לא יהיה כל בסיס והיא תיפסל על הסף.
ראו גם:
