חיי העבודה ומקום העבודה ממלאים חלק משמעותי בחיי הציבור העובד במגוון עבודות בישראל. בהתאם, מקום העבודה הופך למקום המרכזי ביותר, בו מבלה אדם עובד את מרבית שעותיו והתנאים הסביבתיים המקיפים אותו שם משפיעים על בריאותו – לטובה או לרעה. מהי רפואה תעסוקתית? לאילו מחלות חשופים העובדים בעבודות מסוימות? ומי אמון על קידום הבריאות התעסוקתית והבטיחות במקומות העבודה השונים בישראל?
מהי רפואה תעסוקתית
רפואה תעסוקתית מתמקדת בפן הרפואי הנגזר מתנאי העבודה וממקום העבודה. זו, שמה דגש על בריאות העובדים, תוך ביצוע פעולות לחשיפת גורמי סיכון ולמניעה מוקדמת של מחלות במקומות עבודה הנובעות מאופייה או מסביבתה. ענף קליני זה מחייב את הרופאים העוסקים בו בהתמחות בת ארבע שנים המשלבת לימודים עיוניים, התנסויות מעשיות והצלחה בבחינות גמר המזכות את הרופאים בתואר מומחים ברפואה תעסוקתית.
שאיפותיה ומטרותיה של הרפואה התעסוקתית
מומחי הרפואה התעסוקתית עוסקים בעיקר באיתור בעיות רפואיות הנלוות או נגזרות ממקום העבודה כדוגמת חשיפות לזיהומים שונים, סיכונים נלווים ומחלות שונות. לצד מתן ייעוץ בנושא שמירה על תנאי עבודה בטוחים ופעילויות הסברה בנושא בריאות לארגונים ולאזרחים עובדים בפרט עוסקים המומחים גם באיסוף נתונים, לקיחת דגימות ממקומות העבודה, ואיתור גורמי הסיכון הסביבתיים המאיימים על העובדים מכורח עבודתם.
את הידע הנרחב והמחקרי של המומחים ברפואה התעסוקתית בענף האפידמיולוגיה (חקר מחלות) הם מיישמים בנושאים רבים בעולם התעסוקתי. פעילות זו ניתן לראות החל בהשמות לעיסוקים ההולמים את מצבו הבריאותי של העובד, הליכי שימור העובדים במשרות קיימות וצמצום ימי מחלה וכלה ביצירת סביבת עבודה בטוחה ובמתן כלים למניעת מחלות הן לציבור המעסיקים והן לציבור העובדים.
מהמכון הארצי למוסד לבטיחות ולגיהות
בשנת 1999 הוקם בישראל המכון הארצי לחקר בריאות תעסוקתית וסביבתית אשר שימש למחקר לאומי ותפקד כגוף רפואי מקצועי. זה, קם מתוקף חוק ארגון הפיקוח על העבודה אשר נחקק בשנת 1954 ומרבית פעילותו התמקדה במניעת מחלות, איתור גורמי סיכון ובחינת השפעותיהם על בריאות העובדים, לצד ביצוע בדיקות שגרתיות במפעלים גדולים וקטנים. עקב בעיות תקציב נסגר המכון בשנת 2004 והפעילות בנושא הועברה למוסד לבטיחות ולגיהות (היגיינה).
מאז ועד היום, פועל המוסד לביצוע הדרכות והסברה בקרב עובדים בתחומי עיסוק שונים, מייעץ לשר העבודה בנושאים הקשורים לתחום, פועל לסילוק מפגעי בטיחות, מבצע סקרי סיכונים, בדיקות ועוד.
אובדן כושר עבודה
כחלק מהתמחותם של הרופאים התעסוקתיים הן בתחום הרפואה והן בתחום התעסוקה, בסמכותם הבלעדית לקבוע באם מצבם הבריאותי של עובדים מסוימים מונע מהם או מקשה עליהם את המשך העיסוק בעבודתם.
לרוב, מדובר באנשים אשר שגרת עבודתם נפגעה כתוצאה מתאונת דרכים, תאונת עבודה, התפרצות מחלה וכדומה, הנפגשים עם הרופא התעסוקתי לאחר התרחשות אירועים אלו. הרופא התעסוקתי בודק אותם, בוחן את תיקם הרפואי ומאבחן את אחוזי אובדן כושר עבודתם אם בכלל. בנוסף, משמש הרופא התעסוקתי כסמכות הרפואית הקובעת בתביעות נפגעים אלו מול המוסד לביטוח לאומי ומול חברות הביטוח השונות.
מחלות וסכנות בריאותיות בעבודות שונות
מחלות רבות ותסמינים רפואיים נגזרים מאופיין של עבודות שונות וכתוצאה מהתנאים הסביבתיים הנהוגים במקומות העבודה שלהן. על כן, חשובה מאוד העלאת המודעות בנוגע לסיכונים ולאיומים הקיימים לצד שינוי הרגלים קיימים ויישום המלצות המעסיקים והרופאים בנוגע למניעת מחלות ושמירה על הבריאות במקום העבודה.
בין המחלות הנפוצות בקרב אוכלוסיית העוסקים בחינוך והדרכה לדוגמא, ניתן למצוא דלקות גרון חוזרות ונשנות, מחלות מפרקים שונות הנובעות מעמידה ממושכת וסכנות רפואיות כדוגמת סרטן העלולות לנבוע משימוש יתר בגירים או בטושים הפולטים אדים.
גם מצבם של העובדים בעבודות משרדיות אינו מרגיע במיוחד וללא התנהלות נכונה עלולים אלו היושבים שעות רבות מול מסך המחשב לסבול מכאבי גב ושרירים חזקים, דלקות בגידים ולחץ נפשי העלול לגרום למחלות לב שונות.
עובדים אחרים כדוגמת תקליטנים ועובדי מפעל הנמצאים בסביבה רועשת וקולנית במשך רוב שעות עבודתם עלולים לפגוע בשמיעתם, ואילו מאפרים וספרים הנחשפים לחומרים כימיים בהרכבים שונים עלולים לסבול מכוויות בדרגות חמורות וממחלות רפואיות כתוצאה מהחשיפה.
ראו גם:
