סודיות רפואית

סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעגן את הזכות של כל אדם כי פרטיותו וצנעת חייו יישמרו. על רקע זה חוקק הרגולטור את סעיף 19 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996, אשר מחייב את כל העובדים במוסד הרפואי לשמור בסוד כל מידע אשר נוגע למטופל והגיע אליהם במהלך עבודתם או תוך מילוי תפקידם. על מנהל המוסד הרפואי והרופא המטפל אף מוטלת חובה מוגברת לדאוג לכך שינקטו אמצעים סבירים על מנת להבטיח כי המועסקים הנתונים למרותם אכן ישמרו על אותה סודיות רפואית, כמפורט לעיל.

אל סעיף חוק זה מצטרפת חקיקה נוספת שנועדה לשמור על זכות החיסיון הרפואי. כך, חוק הגנת הפרטיות, חוק ביטוח בריאות ממלכתי ואף כללי האתיקה החלים על כלל הרופאים, מציבים דרכים שונות למימוש ולשמירה על הזכות. זאת ועוד, לא למותר לציין כי כבר במסגרת שבועת הרופאים, עם מועד סיום לימודי הרפואה, נשבעים הרופאים לשמור על הסודיות הרפואית של מטופליהם.

הזכות לחיסיון רפואי המעוגנת בפקודת הראיות, תשל"א – 1971, נולדה גם היא מהצורך להגן על סודיות האינפורמציה שמוסר החולה למטפליו. בהקשר זה נקבע כי הרופא המטפל לא יהיה חייב למסור לבית המשפט ראיה הנוגעת למטופלו, כאשר ראיה זו הגיעה אליו במהלך עבודתו כרופא. הוראה דומה חלה גם על עובדי המוסד הרפואי.

גבולותיה של הזכות

כמעט כמו כל זכות חוקתית, גם הזכות לסודיות רפואית מוגבלת. כך, סעיף 20 לחוק זכויות החולה קובע מספר מקרים שבהם כף המאזניים נוטה לטובת גילוי המידע וגוברת על הצורך החוקתי בהסתרתו: ראשית, חשיפת האינפורמציה הרפואית מותרת כאשר היא מועברת לרופא אחר, כחלק מהטיפול בחולה או לצורך תיוקה, עיבודה או דיווח על פי דין. שנית, כאשר ישנה חובה חוקית או הוראת דין אחרת, המחייבת את הרופא למסור את המידע אודות המטופל, הוא צריך לקיים חובה זו.

לדוגמא, כאשר אלמוני חולה במחלה שמקשה על יכולות הנהיגה שלו, על הרופא שמאבחן את המחלה ליידע את רשויות התחבורה בכדי למנוע את סיכון הציבור. שלישית, כאשר וועדת אתיקה מיוחדת קובעת כי הצורך בגילוי נתוניו הרפואיים של מטופל עולה על הצורך בשמירה על סודיותם משום שפרטים אלו חיוניים לבריאות הציבור או הזולת. רביעית, קיימת אפשרות לפרסם את הפרטים לצורכי הוראה או מחקר מבלי לחשוף את הפרטים המזהים של המטופל. לסיום, ברי כי זכות הסודיות הינה זכותו של המטופל, אשר יכול לוותר עליה ועל כן במידה והוא מסכים למסירת המידע אודותיו, יכול הרופא לעשות כן (הדברים נכונים גם בנוגע להליך המשפטי, שם רשאי המטופל לוותר על החיסיון הרפואי).

על אף האמור לעיל, כל חשיפה של פרט רפואי סודי צריכה להיעשות בזהירות יתרה ועל החושף לעשות כל שביכולתו על מנת למנוע חשיפת פרטיו המזהים של המטופל. בנוסף, כאשר פלוני מקבל אינפורמציה סודית על פי דין, כמפורט לעיל, חלה עליו אותה חובה שחלה על הרופא, קרי, להגן על סודיות המידע.

פרשנות בתי המשפט

בתי המשפט האזרחיים והפליליים נתקלים לא אחת בבקשה לפרסם מידע רפואי אודות מטופל, בעיקר על רקע הרצון להגן על בריאות הציבור. בבואם ליתן החלטה בבקשות מסוג דא, מעמידים השופטים על כף המאזניים את הצורך להגן על האוכלוסייה מחד ואת הצורך להגן על סודיות המידע מאידך. לרוב, הפסיקה נעשית על פי הנסיבות הספציפיות של העניין. כך, למשל, נדונה בפני בית משפט בקשתו של עיתון לפרסם שם של חולת איידס. פסק הדין שלל את הבקשה האמורה וקבע כי אם היה מדובר בחולה שעוסקת בזנות אכן הייתה חובה לפרסם את שמה, אולם היא אדם פרטי ובנסיבות דנן אין לחייב אותה לוותר על סודיותה הרפואית.

ראו גם: זכויות נפגעי תקיפה מינית