בבואנו לבחון את השתלשלות סוגיית ההכרה בטינטון באוזניים כמחלת מקצוע, בפני תביעות מול המוסד לביטוח לאומי, עלינו לבחון ביסודיות את העקרונות המנחים, כפי שבאו לידי ביטוי בהלכה הידועה בעניין ברלכיס: עב"ל 53/08 ליאוניד ברלכיס נ' המוסד לביטוח לאומי. (ניתן בתאריך 2.10.2008) הלכה זו חשובה ומרכזית, ומשמשת עד היום כמנחה בכל הנוגע להכרה בפגיעה עקב טינטון בתביעות הכרה כמחלת מקצוע.
רקע פסק הדין והשתלשלות עובדתית
ברלכיס הגיש תביעה להכרה בטינטון וליקוי בשמיעה כפגיעה בעבודה לביטוח הלאומי. בית הדין האזורי דחה את התביעה עקב אי ביסוס מספק של תיעוד בירידה בתפקוד עקב הטינטון.
אומנם התובע התלונן על ירידה בשמיעה, אך לא הציג רישומים ופניות לרופא במשך התקופה הארוכה שבה טען לתלונותיו.
על דחייה זו הגיש התובע ערעור בפני בית דין הארצי. יש לציין כי יחד עם מקרהו הפרטי של ברלכיס בפסק דין זה מאוגדות שישה מקרים נוספים הנושאים אלמנטים דומים המאופיינים בתביעה להכרה בטינטון עם ניואנסים שונים ביניהם.
טענות הצדדים בעניין בלכריס
מחד טוען המערער כי די בתלונות על עצם קיום של טינטון המפריע לתפקודו לשם הוכחתו. מנגד טענה המוסד לביטוח לאומי כי הפרעה לתפקוד הינה חלק מרכזי מן דרישות סעיף 84א(ב)(3) לחוק, ולכן לשם הגשתה יש צורך שעילת התביעה תתגבש עד למועד הגשת התביעה. כפועל יוצא מכך לא ניתן לקבל תלונות מאוחרות לאחר הגשת התביעה עקב חוסר רלוונטיות.
פסיקת בית הדין
במקרהו הספציפי של ליאוניד בלרכיס, החומר הרפואי החסר, הכולל רק סיכומי ביקור בודדים, אינן מקימים לבית המשפט את הנטל הדרוש לשם הקמתה של עילת הכרה בטינטון כהוכחה ברורה ומוצקה כפגיעה בעבודה לשם כינוייה כ"מחלת מקצוע".
מהם העקרונות על פיהם ייקבע טינטון כמחלת מקצוע על פי פסק הדין?
בית הדין קובע שורה של תנאים מקדמיים לשם תחולת ס' 84א לחוק, אשר כפופים למבחן הראשי של קיום קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין העבודה.
תנאים אלו מהווים את האינדיקציה הראשונית לכך שהליקוי הינו אכן עקב החשיפה לרעש בעבודה. חשוב לציין כי בהתקיימותם של תנאים אלו-על פקיד התביעות העוסק בתביעה לבחון לאור הכלל המרכזי האם אכן ישנו קשר סיבתי הדוק בין הליקוי בשמיעה לבין החשיפה בעבודה.
בית הדין מדגיש לאורך פסק הדין כי התיקון החדש לחוק הביטוח הלאומי, תחת הקטגוריה "ליקוי שמיעה" יתפרש באופן תכליתי. דהיינו- המדד להכרה בטינטון עקב רכש תמידי באוזניים כפגיעה בעבודה ייעשה רק במקרים בהם נבדק והוכח מדעית שני תנאים מרכזיים:
א. קיומו של טינטון הנתמך בהוכחות מדעיות ברורות. ההוכחות יהיו כתיעוד טיפול תרופתי או מכשירי מיסוך, עדות לשינוי באישיות המתלונן, הפרעות שינה, תמיכה לתלונות בתצהירי בני משפחה וכדומה.
ב. קשר סיבתי בין הטינטון לבין עבודת המבוטח.
בית המשפט מסביר כי את הרציונל העומד מאחורי פסיקה זו בכך שקיומם של תנאים אלו יבטיח מניעת מקרים בהם יינתנו מענקים וגמלות בשל נסיבות אשר לא קשורות לחשיפת רעש מזיק תמידי בעבודה.
סיכום ומסקנות
בהתאם להנחיות שנקבעו בהלכת ברלכיס, טינטון ייחשב כמחלת מקצוע לשם קבלת פיצויים מן הביטוח הלאומי, רק כאשר יעמוד תחת שורה של תנאים הגורמים לתחולת ההגדרה על התובע הניזוק.
נמצא אם כן, כי הלכת ברלכיס התוותה יסודות חשובים בהכרה של הטינטון כמחלת מקצוע. כאמור, כל מקרה ומקרה ייבחן בסיטואציה הנפרדת ועל פי הנסיבות המיוחדות לו, לשם בדיקה האם באמת הוא עומד בתנאים השונים אשר הציבה הפסיקה לשם קבלת תביעתו.
ראו גם:
