אנשים שעברו תקיפה מינית, מכל סוג שהוא, חוו חוויה טראומטית וקשה, שההחלמה ממנה היא הדרגתית וארוכה, והיא עשויה להימשך אפילו כמה שנים לאחר אירוע התקיפה. על מנת שנפגעי תקיפה מינית יעברו את תהליך ההחלמה בצורה בריאה ונכונה, ויוכלו להשתקם, מומלץ שייעזרו באנשי מקצוע מנוסים, אשר מטפלים בתחום זה.
נשים וגברים כאחד, אשר חוו תקיפה מינית נוטים לסבול מתופעות נפשיות מוכרות שמופיעות בעיקר בשלב הראשוני לאחר התקיפה. התופעות יכולות להיות אי שקט, תמונות חוזרות ונשנות מאירוע התקיפה, נדודי שינה לאורך תקופה, מחשבות טורדניות, חוסר תיאבון או הפרעות אכילה, עצבים, מתח, לחצים, חוסר עניין בתחומים שונים בחייהם האישיים, רגשות אשם שמא התקיפה קרתה בגללם, ותחושת בושה איומה. כל התופעות המצוינות הן צפויות ומקובלות. לא כל נפגעי תקיפה מינית חווים את כולן, ולרוב הן דועכות ככל שחולף הזמן.
לאנשים שחוו תקיפה מינית ושסובלים מאותן תופעות נפשיות גם זמן רב לאחר שאירעה התקיפה, מומלץ לפנות לקבלת עזרה נפשית מקצועית. בנוסף לסיוע מקצועי, גם עזרה ממשפחה אוהבת ותומכת ומאנשים קרובים היא חשובה לצורך התמודדות בריאה לאחר תקיפה מינית. כמו כן, מגיעות להם זכויות רפואיות מטעם המדינה כנפגעי תקיפה מינית, והם זכאים לממשן.
סיוע רפואי לנפגעי תקיפה מינית
אנשים שהותקפו מינית ושהגיעו לאחר המקרה לחדר מיון, זכאים לקבל טיפול ללא תשלום או ללא טופסי התחייבות מקופות החולים.
אנשי המקצוע שמקבלים אותם הן לרוב נשים מטפלות (בעיקר לנשים שהותקפו מינית) והן: עובדת סוציאלית המעניקה תמיכה נפשית ראשונית, רופאה שעורכת בדיקות ראשוניות מההיבט הרפואי ואחות אשר מטפלת בכל מה שנדרש ונמצאת ליד הנפגעים לאורך הטיפול הרפואי כולו. הרופאה והאחות עורכות בדיקות כלליות מקיפות, כולל בדיקת איידס, ובדיקה פורנזית לצורך ליקוט ראיות מאירוע התקיפה.
במסגרת הבדיקות, נפגעי תקיפה מינית עוברים בדיקת דם ובדיקת שתן. נשים אשר הותקפו מינית מקבלות תרופות שמונעות מחלות מין שונות ותרופות לדחיית הריון (למקרה שהן אכן הרו מאירוע התקיפה). הטיפולים נערכים בפרטיות מרבית והצוות הרפואי כולו מקפיד על שמירת סודיות רפואית, תוך מתן תחושת ביטחון לאנשים שהותקפו.
אנשים שניגשים לחדר מיון לאחר שחוו תקיפה מינית זכאים להחליט האם לקבל סיוע רפואי ואיזה סוג של טיפול לקבל. זוהי זכותם הראשונית מעצם היותם בני אדם. במקרים בהם הנפגעים לא מעוניינים בבדיקות מסוימות או בטיפול רפואי כלשהו, הם זכאים לסרב לכך.
אנשים שחוו תקיפה מינית זכאים להמשיך ולהיפגש עם עובדת סוציאלית מאותו בית חולים ממנו הגיעו, גם לאחר השחרור מחדר המיון. בנוסף, קיימים ארגוני סיוע לנפגעי תקיפה מינית בהם ניתן להיעזר. אם מתגלה צורך, בתי החולים בו טופלו הנפגעים יכולים לעזור להם בפנייה להמשך טיפול בקהילה.
החוק מחייב
בתי חולים שקולטים לתוכם נפגעי תקיפה מינית מחויבים, על פי החוק, לתת דיווח מלא למשטרה, מעצם היות התקיפה מקרה אלימות ככל מקרה אלימות אחר. זכותם של נפגעי תקיפה מינית היא להחליט עד כמה הם רוצים שהמשטרה תגלה מעורבות לגבי המקרה שאירע.
עוד מחייב החוק את בתי החולים לשמור על סודיות רפואית ולא למסור את שמם של הנפגעים או כל מידע רפואי שהוא אודותיהם, ללא קבלת הסכמתם המלאה, וזאת למרות שחלה עליהם חובה מלאה בדיווח.
ליווי לצורך טיפול רפואי
בארץ קיימים ארגונים ומרכזים המסייעים לאנשים שנפגעו מינית, ומציעים להם עזרה בסמוך למקרה התקיפה. מרכזי הסיוע מציעים לנפגעים מתנדבים שילוו אותם בכל התקופה בה יעברו בדיקות רפואיות בבתי החולים, לצד מתן תמיכה נפשית.
